פיאַטיגוֹרסק. 13.7.1911.
אכן זוהי אבדה קשה, גרישה יקירי. טרם הוחלה המלחמה, מספרנו מעט, ואחד מחברינו, מן הנחוצים לנו ביותר, כבר עזב אותנו. זוהי, כמובן, אבדה קשה, אבל אני אינני מתיאש; בכלל, איני יודע מה היא התיאשות; לגבי מי שרוצה לתקן מה בחייו אין התיאשות; לנו אסור להתיאש. וכאן אין גם מקום לכך. מספרנו הוקטן מכּפי שהיה גם קודם – ומה בכך? התוכל לחשוב שהנזק יהיה גדול? איני חושב כך; אני חושב, שהצלחת עניננו איבה תלויה באנשים, בפרטים. אני חושב, שבמקום י. אחד יבואו אלינו הרבה אחרים. הנה במשך השנים האחדות שעברו עלי מיום דבקי במשאת-נפשנו כבר רכשתי ואיבּדתי חברים לדעה פעמים אחדות. שלושה-עשר איש היינו כשבאנו מיפּן; בגלל איזו עיכּוּבים לא יכולנו אז לכונן מושבה, והכל, חוּץ מבּלוֹצרקוֹבסקי וממני, סילקוּ את ידיהם; אחר כך באו חברים חדשים והלכו להם מסיבות שובות וחוזר חלילה. אי-אפשר לו לענין חי בלי שטף תמידי. משום אי-קביעות זו של החברים לא הודעתיך את כתבותיהם. רק בבלוֹצרקוֹבסקי לבדו אני בטוח, כי מכיר אני אותו מתוך המעשים, אני מכיר את קביעוּתו. קביעוּתם ומסירותם של יתר החברים תוַדענה לנו עם התחלת המעשה גופו. לפי שעה הם, לדעתי, חברים על תנאי. הכתובת של בלוֹצרקוֹבסקי: – – – אם יש לך רצון, כתוב לו מכתב. זהו חבר נאמן, מסוּר, עומד על דעותיו. גם על השאר (ש״על תנאי״) אני יכול להודיעך דבר-מה. – – –
אלה הם כל ״על תנאי״ שלי ויש עוד ״נמשכים״ אחרינו. – – –
גם לבלוֹצרקוֹבסקי יש ״נמשכים״ אחדים. בכלל, לא יחסרו לנו חברים, ואולם לפי שעה יש לנו רק שלושה חברים בטוּחים, אמתיים (אתה, בלוֹצרקוֹבסקי ואני). יכול להיות, שבועידה נהיה רק אנו שלשתנו חברים בעלי זכויות גמורות. אמנם, קרוב לוַדאי שיבוא גם ס. ואולי גם ס-י… מובן מאליו, שאיני מתנגד להשתתפותו של י. בועידה; להפך, מוּטב שיבוא; הוא יביא לנו, לדעתי, תועלת – – –
יש בדעתי להרצות בפיאטיגוֹרסק לפני צאתי משם, ואולי גם, אגב-אורחא, ברוֹסטוֹב. את ראשי-הפרקים איני שולח לך עכשיו. עוד חזון למועד. – – –
גם אני וגם יתר החברים יודעים, כמובן, שנצטרך לחיות ברוֹמני על חשבון עצמנו. כלום אפשר אחרת? אלמלא כן לא היינו מסכימים לבוא. – – –
בזמן האחרון הנני טובע בשיעורים, הגוזלים ממני את כל הימים… הנני מחכה לתשובתך. ענני מיד. איפה ליזה השלין? האם הצליח הניתוּח? שלך
אוֹסיה.
אוֹסיה 