כי העמל, הקושי והסכנה הם הזבל לשדנו; כרבות הזבל ירב הפרי…

10.10. שבע בבוקר.

ובנסיעת בחורינו לאלכסנדריה יש איזו עיכובים. לעזאזל! האומנם לא יתנו להם חופשה כלל? לא יתכן!… הבחורים נעצבו, אם כי מצב-הרוח בכלל, רשאים לומר, טוב.

החדשים עובדים כרגיל, גם אצל אחרים וגם במחנה; הישנים עוזרים להם מעט ויותר מזה – נחים. – – –

1 וחצי אחה״צ.

המֶדאליסט שלנו והקורפורל ג. חיפש ומצא לו מקום מחוץ למערכה: הוא משרת אצל אופיצר אנגלי. לבוֹשות וגם לחרפה! – – –

4 אחה״צ.  – – –

התחלתי להקים בשבילי אוהל בשורת אהלי האופיצרים האנגלים. – – –

תשע בערב.

אי-נעימויות שונות כמקודם. חייל הלך אל המטבח לקחת בצל; הטבח לא נתן; מריבה. החיילים הישנים ראו, שסידרתי מטבח מיוחד לסרג׳נטים, והם רוצים גם כן מטבח מיוחד. למה נגַרע? אחדים מן האשכנזים קובלים על הספרדים; מבשלים רע, מחלקים רע, גונבים, משחקים בקלפים… וכל זה צריך לחקור, לדרוש, לברר, לסדר. וכל זה גוזל הרבה כוחות ואינו נותן כל סיפוק. זהו הצד האחד של המטבע. אבל יש גם צד שני. העתיד יחַשב את עמלנו, את טרדותינו, ובעתיד, בשדה החרוּש והזרוּע על ידינו, יגדל פרי-סיפוקנו. יודע אני זאת, ולא קשה לי לעבוד, ואני, אולי, חושב על אחת – יותר עמל, יותר קושי, יותר סכנה; כי העמל, הקושי והסכנה הם הזבל לשדנו; כרבות הזבל ירב הפרי… – – –

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s