ס. פטרבורג. 29.11.1911
בעצת פקיד-הדוֹאַר שלחתי לפני ימים אחדים הודעה למנהל משׂרד הדוֹאר והטלגרף בקיוב, בה ביקשתיו לחפש ולמצוא את המכתב ולהמציאו לידך או להחזירו לי. תחת ידי איננו! גם תחת ידך ודאי איננו, ולא יהיה, כפי הנראה, – ככה שמוּרה ברוסיה חליפת מכתבים ממגע יד זר.
אנסה-נא לכתוב מכתב חדש. כבר כתבתי לך, כי אי-אפשר לו, למכתבי, שלא יהיה שוֹנה מקוֹדמוֹ. אבל הלא צריך, סוף-סוף, לאמור את אשר יש לאמור – בצורה זו או אחרת – ביחס לשאלות, שאת נגעת בהן במכתבך ״ההוא״. כבפעם הקודמת הנני מתחיל את כתיבתי בחצות לילה כמעט. השקט מסביב הולך וגדול; יש, איפוא, אפשרות להתעמק, יש אפשרות להתרכז.
הנה אני מושיט את ידי למכתבך ״ההוא״; אני קורא בו וחושב, מה עלי לענות. על כל שאלה ושאלה יש לאמור כל כך הרבה! גם כי אוֹמַר מעט, ירבו דברי. להמשיך לקרוא