קומץ אנשים כאלה התאספו ויגידו לאמור: ״רוצים אנו״

ס. פטרבורג. 31.8.1911.

שלום עליכם, חברים יקרים!

[…]

בשעות מנוחתי בעונג אעלה על זכרוני את הימים שהיו לנו ברוֹמני; אכן היו אלה ימים טובים. קוֹמץ אנשים, אולי לא-מבוּגרים כל צרכם, אולי עניי-ידיעות, אולי דלי כוחות, אולי אנשים שאינם משיגים השגה ברוּרה את הדבר, שאליו הם נושאים את לבם – קומץ אנשים כאלה התאספו ויגידו לאמור: ״רוצים אנו״. וגאוֹת היו המלים האלה, וכלום אפשר, שאחרי מלים גאוֹת כאלה, שנאמרו בכל כך ברירות ובטחה, לא יבואו גם מעשים ממשיים? בוא יבואו!…

וכמו חיים נצבים לנגד עיני כל החברים. הנה ליזה וּפניה (ביתר דיוק: עיניה) העיפות קצת; לעתים רחוקות, אבל תמיד במין צמצום נאה, קולע לענין, היא מבעת את דעותיה; הנה מאניה, הביישנית והשחקנית, השקוּעה במחשבותיה, המקשבת לכל והמעבירה כל דבר בשבילי-נשמתה ותכונתה, שנתנסו כבר בנסיון הקשה של הֵעשוֹת אדם נוהג פשטות ויושר-דרך (נכון יותר: מסתגף); הנה גרישה, המתאמץ להחלץ מכּבלי הארץ למען הנשא למרומי על; הנה דן, המלא שמחה אמתית על היות עוד בארץ ענין, בו יוכל לענות יהודי הגוּן ואדם הגוּן; הנה החבר ויקטוֹר, היודע אף מרגיש לימין מי, לימין איזה חוּג, עליו לעמוד והוא משתוקק למעשה חי, ממשי; הנה מוֹטיה, שעוד תסיסה בו כביין חדש, אבל גם ידיעה בקרבו, היכן יש למצוא את העיקר המבוקש…

אבל אשובה לעניננו! אתם ודאי כבר שלחתם לי את החומר הדרוש. זכרו, שזה מעכּב אותנו. – – – האם נמצאו כבר כלבים בשביל הלפרין? – – –

בברכת חברים, שלכם          אוֹסיה.

ברכה לכל החברים מאת בלוֹצרקוֹבסקי.

בייחוד מעניין אחד אוֹסיָה, קיטע. […] הוא קומוניסט נלהב, ולאומי ציוני, כמובן

במוצאי שבת, י"ד כסלו תרע"ד (13.12.13) כתב אליהו גולומב מכתב מדגניה לרבקה שרת (לימים הוז). גולומב היה אז זמן קצר לאחר סיום הלימודים במחזור א' בגימנסיה הרצליה, ויצא עם מספר חברים להתנסות בעבודה חקלאית בדגניה:

העבודה והחיים זורמים להם כסדרם. איש ודעותיו, איש ומחשבותיו. ולחשוב יש הרבה זמן, בשעת החרישה ביחוד, וגם חושבים יש אצלנו. בייחוד מעניין אחד אוֹסיָה, קיטע. איבד את ידו האחת במלחמת רוסיה-יפן, אשר עלה בה למדרגת אוֹפיצֶר. הוא יודע רק רוסית, אבל משתדל ללמוד עברית ככל האפשר. הוא מדבר על-פי-רוב עברית, בשפת עילגים כמובן ובמבטא רוסי מצלצל מאוד. הוא קומוניסט [חסיד של התיישבות בקומונה] נלהב, ולאומי ציוני, כמובן. כותב לפעמים ברַזְסוויֶט. חותם אוֹסיָה טרוּמפֶּלדוֹר. הוא חולם על דבר נציונליזציה או סוציאליזציה של הקרקע על יסודות קומונליים. את ביצוע חלומו הוא דוחה לזמן שידע עברית. לפני עבדו בדגניה היה כבר בקומונה במגדל – – – יש להם חברים קומוניסטים גם ברוסיה. קומונה רחבה אחת מתכוננת לבוא לא"י. רחבה, כלומר שיש בה הרבה חברים ממקצועות שונים. את הקומונה אני מניח להם, אולם רעיון הלאמת הקרקע או הסוציאליזציה שלה הוא אומנם אחד מיסודות התחיה שלנו.