אלכסנדריה. מצרים. 1916.VI.16.
שלום לו, ולַדימיר יֶבגניֶביץ׳[1] היקר!
[…]
עכשיו אודיע לו מה מעשי כאן. אין אני צריך לדאוג עכשיו לפרנסתי הואיל וסכום כל שהוא – לקיום שנה אחת בערך – ישנו עכשיו בידי. להצלחת הענין שאני מטפל בו מחוּיב אני לחיית עכשיו כאדם ״הגוּן״, כלומר להוציא על פרנסתי לא פחות מעשר לירות לחודש. מוטל עלי לבוא בתור ה״חוּגים״ ולהסתובב בחברה ה״הגוּנה״. אילו באתי, למשל, אל כבוד השליח המיוחד, המיניסטר הכל-יכול, מר א. א. סמירנוֹב[2], ולבוּשי חולצה רוסית פשוטה – לא הייתי מתקבל בסבר פנים יפות. וכלום אפשר היה לי לקבל אדם ״הגון״ בעליה העלובה שלי, ד׳ על ד׳ – הזוֹכר הוא אותה ? בקיצור, או לא בקיצור, אני מתגורר בפאנסיוֹן יקר קצת ומזמין לי חליפה אצל חייט יקר ואינני עושה שום דבר ונחשב ל״צעיר הגון וטוב״. רואה הוא, בכמה קלות נרכשת ״הגינוּת״ חשובה זו, יקחוה אופל וכל שד! אם מועד יצירת הגדוד ידחה לימים, לשבועות ולחדשים – אטול עטי ביד ואכתוב. לפני הרבה שנים, בשבתי בערי-השדה, השתעשעתי בכתיבה. אחדש ימים כקדם ואעשיר את העתונות הרוסית בעוד כּתּב אחד…
בלי משים הרביתי דיבור על עצמי. עתה אל הענין!
מצד אחד החלטתי לעמוד בקשרים עם ה״חוגים״ ועם החברה ה״הגונה״ כדי שירצו ויוכלו לתמוך בי, בשעת הכושר, ובענין-הגדוד. מתוך החוברת הוא רואה, שא. א. סמירנוֹב כבר תמך בי. בחביבותו הגדולה ביקר – במיוחד לשם הגדוד – אצל מַכּסואֶל… מצד שני אני משתדל שלא לאַבּד את הקשרים עם אנשי גדוד-הנהגים לשעבר ולשעתיד. עשיתי מה לפתיחת מטבח יהודי זול ולוקח חבל בפעולתו היום-יומית. שם סועדים הרבה מאנשי גדוד-הנהגים לשעבר ובחורים יהודים בכלל. עכשיו אני עושה משהו לפתיחת לשכת-עבודה, ליסוד אגודת-עובדים ולה קופה לעזרה הדדית וכו'.
בבקשה, יכתב-נא מה חדשות אצלו? מה הסיכוּיים?
שלו י. טרומפלדור.
הכתובת: אלכסנדריה. מצרים. חברת ״כרמל מזרחי״. י. טרומפלדור.
[1] ולדימיר יבגניביץ׳ – זאב ז'אבּוֹטינסקי. על גבי המכתב רשוּם בידו של י. ט.: ״שלחתי מכתב אחר, וזה נשאר אצלי״.
[2] א. א. סמירנוֹב – בא-כוח רוּסיה במצרים.
אוֹסיה 