רואה הוא, בכמה קלות נרכשת ״הגינוּת״ חשובה זו, יקחוה אופל וכל שד! אם מועד יצירת הגדוד ידחה לימים, לשבועות ולחדשים – אטול עטי ביד ואכתוב

אלכסנדריה. מצרים. 1916.VI.16.

שלום לו, ולַדימיר יֶבגניֶביץ׳[1] היקר!

[…]

עכשיו אודיע לו מה מעשי כאן. אין אני צריך לדאוג עכשיו לפרנסתי הואיל וסכום כל שהוא – לקיום שנה אחת בערך – ישנו עכשיו בידי. להצלחת הענין שאני מטפל בו מחוּיב אני לחיית עכשיו כאדם ״הגוּן״, כלומר להוציא על פרנסתי לא פחות מעשר לירות לחודש. מוטל עלי לבוא בתור ה״חוּגים״ ולהסתובב בחברה ה״הגוּנה״. אילו באתי, למשל, אל כבוד השליח המיוחד, המיניסטר הכל-יכול, מר א. א. סמירנוֹב[2], ולבוּשי חולצה רוסית פשוטה – לא הייתי מתקבל בסבר פנים יפות. וכלום אפשר היה לי לקבל אדם ״הגון״ בעליה העלובה שלי, ד׳ על ד׳ – הזוֹכר הוא אותה ? בקיצור, או לא בקיצור, אני מתגורר בפאנסיוֹן יקר קצת ומזמין לי חליפה אצל חייט יקר ואינני עושה שום דבר ונחשב ל״צעיר הגון וטוב״. רואה הוא, בכמה קלות נרכשת ״הגינוּת״ חשובה זו, יקחוה אופל וכל שד! אם מועד יצירת הגדוד ידחה לימים, לשבועות ולחדשים – אטול עטי ביד ואכתוב. לפני הרבה שנים, בשבתי בערי-השדה, השתעשעתי בכתיבה. אחדש ימים כקדם ואעשיר את העתונות הרוסית בעוד כּתּב אחד…

בלי משים הרביתי דיבור על עצמי. עתה אל הענין!

מצד אחד החלטתי לעמוד בקשרים עם ה״חוגים״ ועם החברה ה״הגונה״ כדי שירצו ויוכלו לתמוך בי, בשעת הכושר, ובענין-הגדוד. מתוך החוברת הוא רואה, שא. א. סמירנוֹב כבר תמך בי. בחביבותו הגדולה ביקר – במיוחד לשם הגדוד – אצל מַכּסואֶל… מצד שני אני משתדל שלא לאַבּד את הקשרים עם אנשי גדוד-הנהגים לשעבר ולשעתיד. עשיתי מה לפתיחת מטבח יהודי זול ולוקח חבל בפעולתו היום-יומית. שם סועדים הרבה מאנשי גדוד-הנהגים לשעבר ובחורים יהודים בכלל. עכשיו אני עושה משהו לפתיחת לשכת-עבודה, ליסוד אגודת-עובדים ולה קופה לעזרה הדדית וכו'.

בבקשה, יכתב-נא מה חדשות אצלו? מה הסיכוּיים?

שלו י. טרומפלדור.

הכתובת:  אלכסנדריה. מצרים. חברת ״כרמל מזרחי״. י. טרומפלדור.


[1] ולדימיר יבגניביץ׳ – זאב ז'אבּוֹטינסקי. על גבי המכתב רשוּם בידו של י. ט.: ״שלחתי מכתב אחר, וזה נשאר אצלי״.

[2] א. א. סמירנוֹב – בא-כוח רוּסיה במצרים.

: אם התנאים לא יתנוני לעשות זאת, אאַרגן חבורה סוֹציאליסטית-ציוֹנית ואכוֹנן קבוצות-קבוצות צבאיות-עמלניות לשם ארץ-ישראל

31.1.1918. פּטרוֹגראד.

קיוּם גדודנו מתקרב לקצו. היא מתפרד, ככל המחנה הרוסי. אנו גומרים עכשיו את החשבונות, מכינים דין וחשבון; עוד ימים מספר והגדוד איננו. מה יבוא במקומו, במה אעסוק בימים הקרובים, עוד לא ידוע. אולי אתן כוחי לארגוּן ההגנה העצמית. ואם התנאים לא יתנוני לעשות זאת, אאַרגן חבורה סוֹציאליסטית-ציוֹנית ואכוֹנן קבוצות-קבוצות צבאיות-עמלניות לשם ארץ-ישראל.

בחור אחד שלנו, מן העובדים אתך, נוהג בגסוּת (מחרף ומגדף) ואינו עובד כהלכה. עליך להזהיר אותו, ואם הדבר לא יועיל, הרחק אותו – בהסכמת יתר החברים – מן העבודה

ג׳אנקוֹי, 4.7.19

לחבר א. רוֹזנבּלוֹם[1],

אחוזת קֶלְבֶּרֶר.

סיפרו לי, כי בחור אחד שלנו, מן העובדים אתך, נוהג בגסוּת (מחרף ומגדף) ואינו עובד כהלכה. עליך להזהיר אותו, ואם הדבר לא יועיל, הרחק אותו – בהסכמת יתר החברים – מן העבודה. ועד הסניף בג׳אנקוֹי יחליפנו באחר. בקש לשלוח לך בחור טוב (את ו., למשל). בדרך כלל אל תסבול במחיצתך זמן רב חברים גרועים, כי הם עלולים להביא נזק לכל הקבוצה, כפי שהיה כבר אצל א. ק.

שלום לחברים.                             בברכת ציון העובדת

טרוּמפלדוֹר.


[1] א. רוֹזנבלוּם – חבר ״גדוד-העבודה״, עכשו אִכּר בבאר-טוביה.

קואופרציה, קואופרציה וקואופרציה! בה הדרך הנכונה ביותר והקצרה ביותר לתקומתנו

יאלטה, שעה 3, 4/17 באַבגוּסט שנת 1919.[1]

יהודה[2] היקר,

אני יושב בספינה. רוח. הספינה תפליג מיד. אני ממהר. אני נוסע. אכתוב. חבל, שה"כלליים" (הציונים) לא המציאו את החומר על מצב-היהודים. אשתדל לכוֹנן בקושטא לשכת-מודיעין. גם בקושטא וגם בארץ-ישראל אשתדל למלא את החובה ביושר ובנאמנות. ידעתי, כי קשה לאחים אשר אני משאיר פה, אבל מאמין אני, כי קרובה שעת-הגאולה. יתחזקו. יחזקו ויעבדו. יזכרו, כי עתיד-העם תלוי קודם כל בו בעצמו. סַדרו מטבחים משותפים, בתי-מלאכה, קבוצות חקלאיות, מאפיות, שיעורי-עברית. קואופרציה, קואופרציה וקואופרציה! בה הדרך הנכונה ביותר והקצרה ביותר לתקומתנו.

חַזקו את ההסתדרות (״החלוץ״) בכלל. היא תהיה דרושה כאשר יפתחו השערים. אפשר שקרוב היום. את הנוער, את הנוער החביב והטוב שלי, עם שריריו החלשים ורצונו ואהבתו העצומים – לא אשכח. אם אפשר יהיה, אשיג את הרשות לכינוּס-הגדודים, ואחזור למען השתתף בסידוּרם. להתראות בקרוב! ברכתי החמה, היוצאת מן הלב, לכל הידידים. אל יקנאו בי ביותר. אני אראה את שדות המולדת ואת הפנים הידועים-הקרובים בעוד 15-10 יום, והם בעוד 4-3 חדשים. רק סבלנות! ״החלוץ״ חייב להיות איתן בּכּל.

בברכת ״חלוץ״ שכזה,

י. טרומפלדור.


[1] המכתב מיאלטה – לפי ״קונטרס" כ״ט, כ״ב אדר תר״ף.

[2] יהודה קוֹפלביץ – חבר גדוד העבודה. עכשיו חבר בכפר-גלעדי.

בייחוד מעניין אחד אוֹסיָה, קיטע. […] הוא קומוניסט נלהב, ולאומי ציוני, כמובן

במוצאי שבת, י"ד כסלו תרע"ד (13.12.13) כתב אליהו גולומב מכתב מדגניה לרבקה שרת (לימים הוז). גולומב היה אז זמן קצר לאחר סיום הלימודים במחזור א' בגימנסיה הרצליה, ויצא עם מספר חברים להתנסות בעבודה חקלאית בדגניה:

העבודה והחיים זורמים להם כסדרם. איש ודעותיו, איש ומחשבותיו. ולחשוב יש הרבה זמן, בשעת החרישה ביחוד, וגם חושבים יש אצלנו. בייחוד מעניין אחד אוֹסיָה, קיטע. איבד את ידו האחת במלחמת רוסיה-יפן, אשר עלה בה למדרגת אוֹפיצֶר. הוא יודע רק רוסית, אבל משתדל ללמוד עברית ככל האפשר. הוא מדבר על-פי-רוב עברית, בשפת עילגים כמובן ובמבטא רוסי מצלצל מאוד. הוא קומוניסט [חסיד של התיישבות בקומונה] נלהב, ולאומי ציוני, כמובן. כותב לפעמים ברַזְסוויֶט. חותם אוֹסיָה טרוּמפֶּלדוֹר. הוא חולם על דבר נציונליזציה או סוציאליזציה של הקרקע על יסודות קומונליים. את ביצוע חלומו הוא דוחה לזמן שידע עברית. לפני עבדו בדגניה היה כבר בקומונה במגדל – – – יש להם חברים קומוניסטים גם ברוסיה. קומונה רחבה אחת מתכוננת לבוא לא"י. רחבה, כלומר שיש בה הרבה חברים ממקצועות שונים. את הקומונה אני מניח להם, אולם רעיון הלאמת הקרקע או הסוציאליזציה שלה הוא אומנם אחד מיסודות התחיה שלנו.

בדבר אחד אני מוכרח להודות: צדק טרומפלדור ולא אני

זאב ז'בוטינסקי [מובא בתוך "הגדודים העבריים, יגאל עילם], מביע את אכזבתו מפרסום יומניו של טרומפלדור, החושפים את ההגשמה היום-יומית האפורה ומקלקלים את ההילה הרומנטית:

אני מצטער מאוד שידידיו הארצישראלים של טרומפלדור מיהרו יותר מדי לפרסם את מכתביו מגליפולי, בהם פנה טרומפלדור לאדם קרוב לו ביותר וסיפר לו באופן אינטימי על הדאגות השונות, שמטרידות את המחנה בחייו היומיומיים; סיפר מתוך חיבתו הרגילה לפרטים. החיים היומיומיים בכל מחנה מלאים תמיד חיכוכים פעוטים. בחרו לכם כרצונכם איזו שהיא ממערכותיו הרומנטיות של גריבלדי עצמו: החיים הפנימיים במחנה היו מורכבים גם שם מערבוביה וחוסר סדרים במטבח, ממריבות בין ליוטננט א' לבין הלויטננט ב', מאלפי אכזבות קטנות. לא בכך היא משמעותה של פעולה קיבוצית. משמעותה וחשיבותה בזה שמן היום הראשון ועד היום האחרון של ההרפתקה הצ'רצ'ילית האומללה, נשאה הקבוצה של צעירי הפליטים בעול שירות קשה ומסוכן תחת אש התורכים.
[…]
בדבר אחד אני מוכרח להודות: צדק טרומפלדור ולא אני. שש מאות ה-muleteers [נהגי פּרדים] הללו פתחו לאט-לאט תקופה חדשה בהתפתחותן של האפשרויות הציוניות.