אין אני רוצה ללמוד, רק ללמוד בלבד. קשה לעשות זאת בשעה ששם, בישוּבים, אולי נחוצים אנשים מאד-מאד

יפו. 11.11.1913 (מנין ישן).

שלום, חברים!

אני כותב בחפּזוֹן. – – – בדגניה קרה מקרה מעציב. רצחו את משה'לה בּארסקי (את שם-המשפחה איני זוכר היטב). אתם מכירים אותו. הוא עבד בדגניה שנה כמעט. היה בא אלינו לדגניה. בפעם האחרונה ראיתיו שם כשבא ללַווֹת את דבורה. צעיר מאד, צהבהב, בלי חתימת שפם וזקן; פועל טוב ובחור טוב, בעל נפש שואפת. תמיד שאף לכבוש מקומות חדשים. – – – מסיבּוֹת הרצח הן: שלשום, בשבת, בארבע אחרי הצהרים, רכב משה'לה על פרדה למלחמיה להביא משם רפוּאה. בקרבת דגניה סבבוהו 4 ערבים ורצחוהו ביריה. הפרדה המבוֹהלת נסה לדגניה. הערבים לקחו לעצמם את האקדוֹח ואת פרוּטוֹת-הכסף של הנרצח. כל זה סיפר לנו הפועל ר., שבא היום לכאן. החלטתי ללכת לדגניה עם האפשרות הראשונה. אין אני רוצה ללמוד, רק ללמוד בלבד. קשה לעשות זאת בשעה ששם, בישוּבים, אולי נחוצים אנשים מאד-מאד. אלמד בערבים…

סדרו, במידה שתוּכלוּ, הספקת-ידיעות ל- "Разсвет". אצלכם ואצל שכניכם. ביחוד השתדלו להודיע כל דבר (וכן יעשו-נא גם במקומות אחרים) בזמנו ובדיוק (מתחילה חקרו ודרשו היטב). בקיצור כתבו, בלי השתפכויות-נפש אישיות ותיאורי רשמים; בעיקר עובדות תנו; כך כותבים תמיד כרוניקה. הכתובת: – – –

הנני גומר. יש רצון לכתוב על כמה וכמה דברים, אבל אין זמן. יש רצון לאמור מלה טובה גם ל – – – ולכל השאר, העולים על זכרוני לעתים קרובות מאד, אבל אין זמן. כתבו לי לדגניה. שלום לכל. שלכם

אוֹסיה.


 Разсвет – Razsvet – השחר – שבועון יהודי-רוסי של ציוני רוסיה שיצא לאור בסנט. פטרסבורג בשנים 1907-1917.

מודעות פרסומת

: כך נאה לארץ-ישראל! השורות נתמלאו; העבודה מתקדמת כסדרה. לא אלמן ישראל, לא פסה הגבורה…

דגניה. 10.12.1913 (מנין ישן).

שלום, חברי!

את מכתבכם עם הידיעות על דבר המשא והמתן עם וילקאנסקי[1] קיבלתי. על המאורעות שֵארעו אצלנו כתבתי לכם. ודאי כבר נודע לכם דבר כל שלש הרציחות (בדגניה, בכנרת ובסג׳רה). את מקום משה בּארסקי בא למלא אחיו הצעיר ממנו, שהגיע הנה מרוסיה באלה הימים (דבר-הרצח-אחיו נודע לו אך פה). הוא (מוּניה ב.) ואחותו חנה, העובדת גם היא בדגניה, קיבלו אתמול מאת הוריהם מרוסיה טלגרמה: ״נחמו, בנים!״ את מקום י. זאלצמאן בא למלא חבר קרוב לו, שבא לשם זה מיהודה. את מקום יעקב פלדמאן (השומר שנרצח בסג'רה) בא למלא אחיו הגדול ממנו. כך נאה לארץ-ישראל! השורות נתמלאו; העבודה מתקדמת כסדרה. לא אלמן ישראל, לא פסה הגבורה… בדגניה ובכנרת הכל כנהוג; מוסיפים, כמובן, להחזיק באמצעי השמירה. מצב-הרוח טוב, אף על פי שהימים קשים. שלשום בערב, בשעה 10, באו ערבים לכנרת וירו 3 יריות לחלון-המטבח. שם היו אותה שעה אנשי קבוצת סג'רה. איש לא נפצע, אבל הערבים נעלמו, ולאחר 2 שעות ניסו להרוג את השומר ביריה ושוב נעלמו… אין דבר, יירו-יירו להם, כל זמן שרצון ויכולת

להם. – – – ואנו בודקים ומנקים יום-יום את הנשק ומחכים.

יבואו-נא. יבואו-נא ונראה…

מדוע לא כתבתם כלום על בריאותו של דויד צ.? הן חולה היה. הודיעו. – – – מדוע לא הודעתם, מה עתה המצב אצלכם בבן-שמן? היש עכשיו מקומות פנוּיים לפועלים

ולפועלות ? מן הנוטים אחרינו מתכוננים אחדים לבוא; התהיה אפשרות לסדר אותם בבן-שמן? – – –

בנוגע להוצאת כלי-מבטא משלנו (שאלה שהועלתה ע״י דויד) חושב אני, כי עדיין רחוקים אנו, רחוקים מאד, מדבר זה: דרושים כוחות, דרושים אמצעים, דרוש חוג-קוראים; לפי שעה עוד קטן ופעוט כל זה. עוד חזון למועד. ואולם בעתונות הכללית נשתמש ככל אשר נוכל… – – –

כתבו. שלום עליכם. שלכם,

אוֹסיה.


[1] "המשא והמתן עם וילקאנסקי״. – האגרונום יצחק ו. (א. ציוני).