ס. פטרבורג. 6.12.1908.
אני מבין, גרישה חביבי, למצב-נפשך ואין אני ״מתרעם״ כלל על שתיקתך הארוכה; אמנם, עד שבאו לידי ביאוּריך השתוממתי מאד ולא ידעתי שתיקתך זו מה פּירושה.
הנני שמח מאד על שבאנו לידי דעה אחת בדבר מקום יסוּד המושבה הראשונה. עתה נתבונן בתיקוניך. א) מונעים כל אפשרות שלתוך מושבתנו שברוסיה יחדור יסוֹד לא-יהודי איזה שהוא. אם ״יסוֹד״ פירושו כל פרט בודד, הרי זוֹ שוּביניוּת כמעט. מפעלנו הוא קודם כל מפעל יהודי, משום שדרך עמנו היהודי אנו אומרים לפעול לטובת המין האנושי. נמצא, מאליו מובן הדבר, שלכל ״יסוֹד״, שיש בדעתו לפתח בתוך המושבה את רוח-לאומיותו, אין שם מקום. ואולם כי יבוא אלינו איש כמוֹרדוֹבצֶב[1], או כי תבוא אלינו אשה לא-יהודית, אהובת אחד מחברינו והאוהבת אותו, הרי לאנשים כאלה אין לנו, לדעתי, להתנגד משום נקודה עקרוֹנית שהיא. ולמעשה תפּתר שאלת קבלת חברים חדשים באותו אופן גופו, שבו היו נוהגים לפתור אותה בשאר המושבות הקוֹמוּניסטיות, כלומר ברוב דעות החברים, אחרי שהמועמד יהיה במושבה זמן מסוּים לשם נסיון.
[…]
חברך המסור לך בכל לב,
אוֹסיה.
[1] מוֹרדֹובצב ד. – סופר רוּסי, ידוע בסיפוריו ההיסטוֹריים מחיי-היהודים; הוּמַניסט, מ״חסידי אומות-העולם״.
אוֹסיה 