מי יתן ונקבצו לארץ-ישראל, שם יפרח-ישׂגה גאוֹן-עמנוּ

כמדרה. 21 בּדצמבּר שנת 1905.

אבא יקירי!

שוב ניתנה רשוּת לשלוח מכתבים ואני משתמש בדבר וכותב לך עוד מכתב. עד היום הזה עוד לא ידוע מתי ישיבונו. יום-יום מפריחים שמועות חדשות. – – –

חשבנו לפנות במכתב אל הגנרל דנילוֹב, אחר כך – לשלוח לו טלגרמה, אחר כך – לשלוח טלגרמה אל המלך, אבל תחת כל אלה לא עשינו כלום, כי קשה לסדר ולעשות מה בתוך המין האנשים העורים והגסים הנמצאים פה אתנו. עוד מעט וענין הבקשות והטלגרמות היה גורם למלחמת ידים חדשה, על כן החלט לשבת ולא לעשות כלום, ואפילו אם ישיבה זו תמשך עד חג-הפסח. את רוב האנשים שלנו תקפה רוח עצבנות ומשטמה. יום-יום שותים רבים לשכרה. התחילו משתכרים אנשים, שלא שתו מימיהם. – – –

מריבוֹת וקטטות היו בחודש הזה יותר מאשר בעשרת החדשים הקודמים. ולעתים סוף המריבות – מיתת חברים.

והשממון גדול עכשיו שבעתים, כי מנוּתקים אנו מן העולם ניתוּק גמוּר. אין מכתבים ואין עתונים. כדי להפיג קצת את השעמוּם התחלתי נותן שיעורים – נמצאו לי כחמשה-עשר- עשרים תלמידים שומעים – בהיסטוריה ובמקצת בגיאוגרפיה. בערבים אנו קוראים ספרות יפה… ועם כל אלה – חיים! חיים הבו לנו! מסביב שממון עד כדי יאוּש ובטלה איומה, ממיתה!.. אבל… גם זה יעבור… הכל עובר… ואולי עוד נזכה לראות את עצמנו בתוך כל עם ישראל המאוּחד והמקוּבץ… אז ננוּחם מצרותינו ונשמח ונחזה את אחינו המרוּדים… מי יתן ונקבצו לארץ-ישראל, שם יפרח-ישׂגה גאוֹן-עמנוּ. מהר, התאסף, עם אוּמלל, עם מהוּלל! הן סבלת, עוּנית דיך, ועיניך למרחב, לחופש, הרחק מפחד ומשעבּוּד!

כתוֹב לולאדיבוֹסטוֹק (רוֹטה שביעית בגדוד-הקלעים הסיבירי-המזרחי ה-27). קבלו את תמונתי, התבוננו בה וזכרוּני, כאשר אזכרכם אנכי. נשיקות חמות אני מנשק לך,

לאמא, ללוּבה, לדוֹרה – – – האוהב את כולכם,

אוֹסיה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s