כל עוד יכולת בידכן חתוֹרנה בכל כוחותיכן לצאת מתוך אוֹפל־ההמון למרחב המחשבה העצמית

[1903 או 1904].

לוֹבה ודוֹרה יקירות שלי!

[…]

שתיכן הנכן מתאוננות על קשי-הלימודים; אני חושב, כי סיבת הקושי בחוסר-הרצון. אילו חשבתן והבנתן כמה נחוצה היא הדעת בחיים, ודאי שהייתן סופגות אל קרבכן את הלימודים כספוג יבש הסופג אל קרבו את המים. אבל יודעני היטב, מבּשרי ומעצמי, כי אין תועלת בדברי. רק דבר אחד אגיד לכן: יבוא בלי ספק יום וגם אתן תצטערנה צער גדול ועמוק מאד, ממש כמוני היום, על זהב-ימי-הנעורים שמיהרו כל כך לעבור ללא תוכן ומהוּת. רוב המעשים הרעים הנעשים על פני האדמה מקוֹרם בבורות-ההמונים. הנה דוגמה בולטת לכך – הסינים. כל עוד יכולת בידכן חתוֹרנה בכל כוחותיכן לצאת מתוך אוֹפל-ההמון למרחב המחשבה העצמית, כי אם לא כן – בּלוֹע תִבָּלענה ולא תוּכלנה עזוֹר.

שוב התחלתי ללמוד קצת יחד עם חברי הרוקח. ערכני לנו סדר של לימודים וכשיש לנו פנאי אני לומדים יום-יום: צרפתית, גרמנית, רוֹמית, מתימטיקה וכו'. במכתב הקרוב אכתוב יותר. והנני אוהבכן,                                                        אוֹסיה!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s