יש למצוא ענין וגם ללמוד ממנו, איך חיים באהבה ובשלום בני-אדם שונים מאד זה מזה בתכונותיהם ודעותיהם

פּיאַטיגוֹרסק. 8.8.1912 (מנין ישן).

שלום עליכם, ידידים יקרים, דויד ומאיר! – – –  את מכתביכם, חברים יקרים, אני מקבל וקורא תמיד בעונג רב, וברגש זה אני גם עונה לכם; הן המכתבים הנם לפי שעה הדרך היחידה להתקרבותנו. לולא רבצה עלי עבודה שאינה סובלת דיחוּי, הייתי, כמדומה, יושב לשולחן ימים על ימים וכותב לכם על היקר כל כך לכולנו. הנה בקרוב אסע אליכם, וככל אשר מתקרב יום-צאתי מכאן, גוברים וחזקים בי כיסוּפי למקום, בו אתם כולכם, חביבי ויקירי, עובדים את עבודתכם יום-יום. לעתים קרובות אני רואה אתכם בדמיוני והנה שזופי שמש אתם ומכוסי אבק, ועם זה גם שמחים ועליזים, הולכים אחרי המחרשה או אוחזים במגל. מסביב לי פה גברים ענוּדים צוארונים גבוהים וקשים ונשים עדוּיוֹת שמלות-יקר; טהורים וזכים מבחוץ, מזוהמים ומכוערים הם בפנים. הם עובדים ומתוַכּחים וצוחקים; ואולם כל אשר יעשו יוצא מזויף, עלוב ומתועב, או חתום בחותם השפלות, הטפשות והכיעור. בטוב שבאופנים הנם אנשים שלא-טוב להם, שתלונה תמידית, חרישית, בפיהם; הם מבקשים מה, מצפים. מורגש, שהחיים האלה הולכים ומתפוררים, ובמקומם עומדים לבוא חיים אחרים, ומי יתן וימהרו לבוא. את החיים האחרים האלה מבקשים בני- האדם, .הם הולכים לקראתם, אם כי בגישוּש לפי שעה, בטעוּיות. הנה ביליתי בחודש שעבר שני ימים בין אנשים מבקשים כאלה. סמוך לפּיאַטיגוֹרסק מתגורר מַכּירי, טוֹלסטוֹיני למחצה, צ'אגה. בכל קיץ אני מבקר אותו ומשוחח עמו. יש לו משק לא-גדול, אבל מטופח יפה. אשה לו, בן ובת מבוגרים ובן ובת קטנים. הוא גופו מתנגד לרכוש פרטי ולמשק גדול, ואולם אשתו מרחבת את משקם לאט-לאט, בהדרגה. עכשיו 20 פרות להם, גן גדול, שדה קטן וכו'. בשנים הקודמות הייתי בא לצ׳אגה בימי חג, כשהייתי פנוּי משיעוּרי, ולא הייתי משתתף בעבודה, אבל בשנה זו פיניתי את עצמי לשני ימי חוֹל ועבדתי קצת (חרשתי בשדה וניכשתי בגן). אבל לא זאת באתי לספר לכם עכשיו, אלא שהפעם נודעו לי שני עיקרים, שמצדדים בהם (לא רק להלכה, אלא גם למעשה) גם צ׳אגה וגם עוזרו-חברו גבריוּשה, בחור כבן עשרים ואחת. ראשית, שניהם סבוּרים, שאין לנו רשות להעביד לא רק אנשים, אלא גם בעלי-חיים; בעצמנו אנו צריכים ליצור את כל הנחוץ לנו; ינתן-נא לסוסים, לפרות וכו' לחיות חיים טובים, חיי חירות.

– – – הם עצמם עובדים רק בגן ובמִכוֶרת. השדה והפרות נתונים בידי האשה והבנים המבוגרים, המתנגדים להשקפות-האב… שנית – סבורים גם צ׳אגה וגם גבריוּשה – צריכים בני-אדם, הרוצים להיות בני-חורין באמת, לצמצם את צרכיהם עד לידי מינימוּם. בדרך-כלל אפשר להסכים לזה, ואולם צ׳. וג. מסיקים מזה מסקנות קיצוניות מדי. על יסוד דעתו של רופא אחד (שהובעה בדפוס) החליטו, למשל, להביא אל פיהם רק אוכל חי, בלתי מבושל: במקום לחם לעסו זרעוני חיטה, במקום מרק אכלו ירקות חיים וכו'. אמנם, לאחר חודש או שנים או שלשה התחיל צ׳אגה מרגיש עצמו חלש ושב (ועמו שב גם, ״משום חברוּת״, גבריוּשה) לאכול תבשילים, אבל שניהם (ביחוד ג.) בטוחים, כי אי-הצלחתם אינה אלא מקרית וכי צריך היה לעשות את הדבר באופן אחר; כנראה, לאט-לאט. ועוד ישובו ודאי לנסות את נסיונם. לדבר הראשון (בנוגע לבעלי-החיים) כלשני אני מתנגד, וזמן רב התוַכּחתי אתם, ביחוד בנוגע להנחה הראשונה, ואולם איך שיהיה ובימים שהייתי בבית צ׳אגה הרגשתי, כי חי אני בין אנשים חיים, בריאים, החיים חיים בריאים ויפים, הנושאים את נפשם לחיים בריאים, מוּשׂכלים ויפים יותר. מה רחוק כל זה מחיפּוּשיהם המזויפים, הקולניים והחולניים של בני האינטליגנציה העירונית! ביחוד יש למצוא ענין וגם ללמוד ממנו, איך חיים באהבה ובשלום בני-אדם שונים מאד זה מזה בתכונותיהם ודעותיהם. צ׳ וג. מתהלכים יחפים, בלי חגורות, ותלבושת האם והבנים המבוגרים טובה יותר; צ׳. וג. שותים מים חמים, בלי סוכר; האם והבנים המבוגרים שותים טה בסוכר; וכן בכל דבר כמעט. חיי צ׳. וג. צנועים יותר, פשוטים יותר. ואף על פי כן חיים האנשים האלה יחד ואינם רָבים וגם אינם מתוַכּחים, ורק ״משוחחים איש עם רעהו בשלום״, ומשׂיחים זה לזה את דעותיהם, הרגשותיהם, מחשבותיהם והלכי-נפשם. כמה צריכים אנו ללמוד מזה… – – –

מובן מאליו, שבשעה שאנו מקבלים חבר חדש אנו שמים קודם כל לב לדבר, אם האיש מתאים לחבורתנו (מבחינה רוחנית ומצד הכשרתו לעבודה). על המניה אנו שואלים אחר כך, ושום השפעה על קבלת החבר אין לה. – – –

אם יתברר, כי לימי הסתיו הקרובים (לשם זה עניתי עכשיו אל החברים במשאל) לא יהיו לנו לא אמצעים במידה מספקת ולא בקיאות במידה מספקת, הרי אין לנו, חושב אני, אלא להסתדר יחד, בקבוצה, על יד קבוצה אחרת, ביחוד על יד אנשי דגניה, ש-: א) קנו להם נסיון במידה הגונה; ב) מכירים אותנו במקצת, וג) בקבוצתם נמצא ענין בכלל וגם נוכל ללמוד מהם לא מעט… – – – ובזמן זה גופו יוכלו חברינו ברוסיה להשׂתּכר את הפרוטות הדרושות לשם בנין משקנו אנו. על זה ועל יתר האפשרויות נדון בשעה שנהיה יחד בארץ-ישראל. כן גם נדון בשאלת עשית פרסום לדעותינו וקבלת חברים חדשים – – – בכלל, לא דיברתי מעולם על לב-מישהו שיעלה לארץ-ישראל; אני משתדל לסבב את פני הדברים כך, שמאליהם יוַלדו הרגשות המתאימים והתנאים הטובים, וכי לארץ יעלה רק מי שמשתוקק לעלות, מי שלבו נוֹשאוֹ לארץ; רק אנשים כאלה נחוצים לנו, לדעתי, שם; השאר מוטב שיהיו פה עד שיבשילו. – – –

ברכת לבי לכל חברינו. להתראות בקרוב, חברים יקרים!

שלכם

אוֹסיה.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s