הגיעה לנו השעה להיות עם עומד ברשות עצמו. […] שם, בארץ-ישראל, לא נהיה תלוּיים באחרים; שם נעשה לנו בעצמנו את הטוב ואת הרע. נחיה-נא במחיצתנו אנו!

21 בּאוֹקטוֹבּר (3 בּנוֹבמבּר) שנת 1905. כמדרה.

אבא ואמא יקרים שלי!

כבר כתבתי לכם בגלוּיה, שהתאגדנו כאן 11 איש לשם יצירת מושבה בארץ-ישראל. הדבר יהיה לכם אולי כהפתעה, ואולם אם תשימו אל לב מה היה תוכן חיי בעבר יוּברר לכם, כי אשר קרה ובא צריך היה לבוא באחד הימים, אם במוּקדם ואם במאוּחר. אכן, כל זמן שהיה מוּטל עלי להגן על ארץ- המולדת שבה ראיתי אור-עולם, על רוּסיה, לא חסתי על חיי ולא שמרתי על נפשי. אנו חיים ברוּסיה, כל עניני-החיים שלנו קשורים בה, כל אשר בה יקר לנו, כי כל חיינו כולם שוטפים ועוברים בה. אפס אם תתבונן רגע ותחשוב כראוּי על מצבנו, מצב היהודים ברוּסיה – מה יכול להיות עגוּם ורע ממנו?!… אימתי לא סבלו שם היהודים? יד מי לא פגעה בהם?! אומרים: ״צריך להלחם ברע! יש לבער את העול, את החוֹשך ואת הרשעות ו – ואור-היום יזרח לכל!…״ כמה פעמים שמעו אזני היהודים דברים-הבטחות כאלה! כמה פעמים האמינו בהם ואחר כך התאכזבו בהם! בכל מקום כמעט נרדפים הם. היהודים, דורות על דורות. שנוּאים ובזויים הם. לשון היהודים – בשפל-המדרגה. תרבות יהודית אינה קיימת כּמעט. יש רק שעבּוּד מדכּא והוא, בכל כּבדו לאין נשׂוֹא, מעכּב את החיים ובוֹלם אותם. הגיעה לנו השעה להיות עם עומד ברשות עצמו. קצנו להיות מפוּזרים בין הגוֹיים השונים ולשמש להם כלי-משחק קל. אנו חייבים להתאחד ולהיות גוף אחד. שם, בארץ-ישראל, לא נהיה תלוּיים באחרים; שם נעשה לנו בעצמנו את הטוב ואת הרע. נחיה-נא במחיצתנו אנו! נראה-נא, אם צדקו האומרים, שאין אנוּ מסוּגלים לחיות חיי עם עומד ברשות עצמו. וכן נראה-נא, אם צדקו האומרים, שבקרוב תקום מלכות האַחוָה הכללית – כי על כן הוּכּוּ עיניהם מאור נצחונות קלים. הזעזועים ברוּסיה זעזעו גם את חיי עמנו היהודי. עכשיו, נראה לי, השעה להתחיל בפעוּלה ציוֹנית מעשית, ממשית. אם לא ננַצל שעה זו שוב תעלה ספינתנו היהודית, יחד עם ספינות אחרות, על שרטון רע ולא נוּכל להזיז אותה משם. זאת היא הסיבה, אבא ואמא יקרים, שאנו החלטנו לעלות לארץ-ישראל עכשיו, בלי דיחוּי. וטובה היא החבוּרה שלי: כולם כמעט בעלי-מלאכה, אנשים ישרים, יודעי-עבודה, ואחד הוא עוזר לרוקח. שוּב נשוּב לרוּסיה, נתאמץ למצוא את האמצעים הדרושים (כמאתים-שלוש מאות רוּבלים לכל איש) ומקץ זמן קצר נצא לארץ-ישראל לעבוד בה. כולנו רוָקים וכן נלך לכוֹנן את המושבה, ולשאת לנו נשים נספיק בימים שלאחרי כן. יתּכן שנמצא עוד אנשים אחדים ישרי-לב וטוֹבי-אוֹפי שיתאימו לנו ויסכימו לחיות כמונו חיי ״קוֹמוּנה״. ואחר כך אולי אף אתם ועוד משלנו תעלו ותבואו אלינו.

והנני נפרד בנשיקות מכּם ומלוֹבה ומדוֹרה ומ – – -.

זמן צאתנו מכאן קרוב (?). – – –

אוֹהב אתכם

אוֹסיה.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s