23.10. שבע וחצי בבוקר.
קדרות, רטיבות, רפש. רוחי רעה עלי מן הבוקר. הסיבה: זה ימים אחדים שראיתי את בוא הגשם וציויתי להקים קיר עם גג של פח סביב מטבח-החיילים; שלחתי לתכלית זו פועלים, בעצמי באתי לא פעם לפקח על העבודה; אבל האנשים התרשלו במלאכתם, ומקצתם גם נלקחו לעבודות אחרות, פחות חשובות, הסובלות דיחוּי. והסוף הוא, שהבוקר הודיעו לי: ״אין טה לאנשים, האנשים ילכו לעמדות בלי טה״. רפש, קור, רטיבות – והאנשים ילכו לעמדות בלי התחמם תהילה בכוס טה! אני התנפלתי על הסרג׳נט-מג׳ור, על המבשל ועל עוד מי-שהוא. ציויתי להסיק את התנור בנפט, בקרשים של ארגזים; טה הוּכן, האנשים אכלו ושתו והלכו, אמנם, באיחוּר-זמן קצת, אבל למקום יגיעו, מקוה אני, בעוד מועד.
[…]
עשר שעות ועשרים רגעים בלילה.
[…]
הערב היתה באוהל-האופיצרים שיחה מענינת על אודות חיילינו-סוחרינו. סיפרו עובדות מענינות אחדות. למשל: שני החיילים (שמות) התחילו ביום בהיר אחד לסחור. בידם היו כעשר קופסות-גפרורים קטנות; כל קופסה החליפו אצל החיילים הצרפתים בטבלא של שוֹקוֹלַדה; כל טבלא שוֹקוֹלַדה החליפו אחר כך אצל האנגלים בשתי קופסות ריבּה. אחר כך החליפו כל קופסת ריבּה אצל הצרפתים בשתי טבלאות-שוֹקוֹלַדה. אחר כך מכרו את השוֹקוֹלַדה לאנגלים במזומן, ובכסף-הפדיון קנו שוב שוֹקוֹלַדה וריבּה ומכרון, וכעבור שני ימים היו בידם כמאתים פראנקים. (עוד עובדות בדומה לזו). המסחר פרח ושגשג ביחוד בעת שאנחנו היינו באלכסנדריה. היה זמן שאפילו איש כ… שלח ידו במסחרים כאלה. יום-יום, כמו בבוּרסה גמורה, עוסקים בחורינו בעלית וירידת המחירים. הריבּה, למשל, ירד מחירה עתה, ותחת אשר עוד לא כבר היו נותנים שתי טבלאות-שוקולדה בעד קופסה, הנה עתה נותנים רק טבלא וחצי. עלה מחיר הנרות, מפני שבהמצאתם לשוק בא איזה עיכוּב. בשר-החזיר גם כן ירד במחירו, מפני שהצעתו לשוק יתירה הרבה על הדרישה… יריד!
אוֹסיה 