רואים אנו את הפעולה ליצירת מרכז לאומי בארץ-ישראל ברגע זה עיקר וראש לכל פעולותינו

28 ביולי, שנת 1918. רח׳ ברוֹניצקאיה, 36, דירה 9. פּטרוֹגראד.

חבר יקר, סמיוֹן אַקימוֹביץ׳[1],

מכתבך והתכנית הגיעו לידי באיחור-זמן קצת. מיד קראתי למועצת-חברים, ואלה הטילו עלי להציע לך את שיקולינו אלה:

1) אנו חושבים, כי לא הגיעה עוד השעה לקרוא לועידה. נחוץ קודם להגדיל ולחזק את קבוצותינו במוֹסקבה ובפּטרוֹגראד, ואם אפשר הדבר, גם לכונן קבוצות כאלה בכמה ערים אחרות. – – – עיקרי-תפיסתנו צריכים להתברר ולהתלבן תחילה ע״י חברינו בקבוצות המוגדלות והמחוזקות האלה, ורק אז יקבלו צורה ברורה וקבועה במידה מספקת.

2) מתוך נימוקים שונים, שאחד מן החשובים שבהם הוא, שהיהדות בגוֹלה, החיה, אמנם, בתנאים קשים ומרים, מתקיימת בכל זאת קיוּם מסוים, והמרכז שבארץ-ישראל הנהו רק בתקופת ההתהווּת הראשונה – רואים אנו את הפעולה ליצירת מרכז לאומי בארץ-ישראל ברגע זה עיקר וראש לכל פעולותינו.

3) מתוך נימוקים אלה עצמם אנו חושבים, כי בשם אשר יִקרא לקבוצתנו צריך להיות מוּדגש המוֹמנט הא״י, זאת אומרת, שהשם המוּצע על ידיך – ״קבוצה סוציאליסטית- לאומית יהודית״ – אינו נראה לנו מתאים.

4) את המלה ״לפחות״ (בדרישות המפלגות הסוציאליסטיות), הבאה גם בתכניתך אתה וגם בתכניתנו אנו, מן הראוי, לדעתנו, להוציא.

5) ומן הצד השני אנו חושבים, כי בעתיד הקרוב ביותר עלינו לצאת בהטפה (אפשר להגיד, אף במלחמה), בעתונות ובעל-פה, לפוליטיקה קרקעית בריאה בארץ-ישראל בהתאם גמור לצרכי המוני העובדים, זאת אומרת להלאמת הקרקע ולעיקר העבודה העברית.

פעולה כל שהיא ברוח זו אנו עשינו ועושים ואומרים לקרוא לאספת-ויכוּחים בשאלה זו בימים הקרובים ביותר ואליה נזמין באי-כוח של פועלי-ציון, של צעירי-ציון ושל הציונים הכלליים.

את ועידתנו אנו מציעים לדחות לסוף (25-20) חודש אַבגוּסט.

שלום לחברינו במוֹסקבה. בברכת ציון העובדת

י. טרוּמפלדוֹר.


[1] סמיוֹן אַקימוֹביץ – הסופר ש. אַנ-סקי.

להסברת תוכן המכתב של י. ט. כתב ש. אנ–סקי למשורר ל. יפה (1920.VI.28, אוֹטבוֹצק): ״באמצע שנת 1917 כּוֹננוּ, באיניציאַטיבה שלי, 'קבוּצה לאוּמית-סוֹציאַליסטית' של שוחרי ארץ-ישראל וזו קיבלה: לגבי השאלות הסוציאליסטיות הכלליות – את התכנית של הסוֹציאַליסטים-הריבוֹלוּציוֹנרים, ובשאלות-הציוּנוּת – את כל התכנית כמעט של צעירי-ציון השמאליים. מאַרגני הקבוצה היוּ, מלבדי: טרוּמפלדוֹר, רוּטנבּרג, מירקין (סירקין?) הקיוֹבי, ח. ד. הוּרוויץ ועוד. מכתבו של ט. הוּא תשובה להצעת-תכנית, שאמרנו לפרסם. וה'מאוֹרעוֹת' שהפרידו בינינו, מגעו את האפשרות להגשים את התכניות שלנו״.

במכתב למרת פ. יפה מספר ש. אנ-סקי: ״באַבגוּסט 1917 נודע לפתע פתאום, שקוֹרנילוֹב התקוֹמם נגד קרנסקי והוא כבר על יד פטרוֹגראד. כל העיר הריבוֹלוּציוֹנית נזדעזעה ונדהמה. אותו יום הייתי בארמון סמוֹלני. מרכז-ההגנה היה כמרקחה. פתאום נפגשתי בפרוזדור עם טרוּמפלדוֹר. 'באתי לדעת, אולי אוכל להיות מועיל בדבר-מה, ופה אין לי מכרים'. מיד הצגתי אותו לפני טשרנוֹב ותיארתי לפניו את אָפיוֹ. טשרנוֹב הלך אתו אל ועדת-ההגנה. טרוּמפלדוֹר עשה רושם חזק על כל חבריה ומיד מסרו לוֹ פלוּגת-מתנדבים גדולה. בראשה יצא טרוּמפלדוֹר, ראשון כמעט, בשש בבוקר נגד קוֹרנילוֹב.״

המכתב האחרון של ש. אנ-סקי – מתוך "הארץ" 21.3.1921.

קוֹרנילוֹב – גנרל של המשטר הישן ברוּסיה. ויקטוֹר טשרנוֹב – סוֹציאליסט-ריבוֹלוּציוֹנר, אז חבר בממשלה הזמנית שלאחר מהפכת פברואר 1917.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s