פרדות אינן דבר שבכבוד, כמובן, אבל כמה עמל, כמה מרץ, כמה ליח-נפש השקעתי בענין זה… והעבודה, יחד עם זה, נקדשה במות ובדם-החברים… לא לחנם נפלו החברים, לא לחנם נשפך הדם

29.12. שבע וחצי בבוקר.

[…]

שמונה בערב.

14 פרדות בחמש – שלחתי. מחבורת-הבוקר שב רק החצי; החצי השני עודנו עובד. ממחנות-האנגלים באו 45 אנשים; 11 נשארו. לבוקר, חושב אני, יבואו כולם. אחד (פ. ו.) נפצע היום בכדור בצוָאר. שלחוהו לבית-החולים. ובכן, בערב מסרי את הגדוד היו אצלי: 57 אנשים, 107 פרדות במחנות זרים; 33 אנשים (עם שני אופיצרים), 42 פרדות במחנה. חלק מן הפרדות כבר מסרתי, ובשאר אנו ממשיכים את העבודה. ועוד איך ממשיכים! אתמול נתנו מן המחנה 47 פרדות, היום 57, וזה בזמן שבסך-הכל יש לנו 42. מובן, שאלנו מעט מן הנמצאים במחנות-הזרים. מחר עד הצהרים אשלח 20 פרדות לעבודת-היום, וחסל. וַדאי שמחר אגמור למסור הכל, ואולי בערב כבר נהיה בדרך…

אני חושב, שנוסע אנכי לדבר אחר, יותר גדול ויותר, חשוב, ואף על פי כן צר לי על דבר-מה. צר לי על הפרידה מה-Z.M.C. – פרדות אינן דבר שבכבוד, כמובן, אבל כמה עמל, כמה מרץ, כמה ליח-נפש השקעתי בענין זה… והעבודה, יחד עם זה, נקדשה במות ובדם-החברים… לא לחנם נפלו החברים, לא לחנם נשפך הדם. Z.M.C. מת; אבל הוא חי וגמר את חייו בכבוד.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s