לעתים קרובות אני משוחח אתם, מצד אחד על כבוד האדם והיהודי, על ארץ-ישראל, ומצד שני – על המשמעת

27.9 עשר ועשרים וחמשה רגעים בבוקר.

אמש באנו לאי למנוֹס ועודנו עומדים פה. מסביב המון ספינות-מלחמה. שקט; שמש; טוב, לכאורה, אבל בנפש אי-סבלנות וחוסר-מנוהה: הביתה, למחנה, למקומותינו, לאנשינו המצפים לנו. מצב-הרוח אצל הבחורים לעת-עתה לא-רע. לעתים קרובות אני משוחח אתם, מצד אחד על כבוד האדם והיהודי, על ארץ-ישראל, ומצד שני – על המשמעת.

תשע בערב.

שקט הים, התחילו לסאון הבחורים. בטבע הכל כך: אם לא במקום זה, מתגלית האנרגיה במקום אחר. היום היו שלש התנגשויות בהשתתפותם האַקטיבית של האדונים (שמות). את הראשון והשלישי הוֹשבתי במאסר הארעי (את ש. אמנם כבר הוֹצאתי) ואת מ. הוֹכחתי בדברים. וַדאי עוד הרבה צרות נשׂבע מבחור זה: כמטוֹרף הוא בדעתו… אבל, בכלל, התנהגות הבחורים משביעה רצון. בפעם הראשונה (לפני חמשה-ששה חדשים) היה הרבה יותר רע.

גם היום נֵעָגֵן. אומרים, שמחר אחר הצהרים נלך לגאליפּוֹלי. הקוֹלוֹנל נסע בסירה פעמַים לשטאב. הביא חדשות טובות על נצחונות הרוסים והצרפתים.

היום אחר הצהרים הציע לי לייטננט אחד לתת לי שיעור בשפה האנגלית על פי שיטת-ברליץ. קיבלתי את ההצעה. כשרון-ההוראה של מורי אינו ממדרגה ראשונה, ובכל זאת לא עברה עלי השעה ללא הועיל. בערב הציע לי לייטננט אחר את שרוּתוֹ. התוַדעתי גם לזה. למדנו חצי שעה ואחר כך שוחחנו. הוא הביע רצונו לראות את אותות-הכבוד שלי.

הראיתי לו. הוא הלך להראותם לכל האופיצרים… אחר כך שאלוני, למה איני תולה אותם עלי. אז היו מכבדים אותי הרבה יותר… ואי-ידיעתי בשפה.האנגלית מביאה לי בכל יום מאורעות טראגי-קוֹמיים. הערב, למשל, בעת האוכל, הגישו, בתור תבלין, גזר מבושל, שאיני אוהב ביותר. לקחתי מעט מזה לפנכתי, טעמתי משהו והשארתי. המשרת הגיש לי אחר כך רשימת המאכלים שאבחר לי איזו מנה. נעצתי אצבע באיזה מקום; המשרת הרחיב עיניו, ומיד הביא לי צלחת מלאה אותו גזר… נאלצתי לקחת מתוך הגזר לפנכתי הקטנה (עוד טוב, שלא היתה פנכה גדולה) ולאכול. שיחק לי מזלי שלא היתה תנודת האניה והכל עבר בשלום.