למסור אותו עתה לדין, זאת אומרת, להרגו. החלטתי לעשות עצמי כלא-ידע

8.6. שבע בבוקר.

עוד שני מקרים קרו אמש. פרדה אחת הכתה ברגלה בפני החייל ר. (תימני), ששמר את הפרדות, ושברה לו שתי שינים קדמיות. ואף ר. הוא דוקא אחד החיילים הכי טובים, השקדנים, המקבלים הכל באהבה. אמנם, שתי שינים בינינו ובין המלחמה מהן? משהו גרעון ביפי-הפנים, תו לא. המקרה השני – מעשה במ., שהכה אתמול על הלחי פעמים אחדות את החייל מן הרוֹטה השניה ש. מ. כאשר שמעתי את הדבר הזה, כעסתי מאד על מ., באשר הרביתי לדרוש בכל תוקף, שבגדודנו לא יהא זכר להכאות (ובעת האחרונה, אמנם, חדלו הללו, ואפילו מצד האופיצרים האנגלים). ואולם מ. סיפר לי כדברים האלה: דיברו על פצעו של ברגמאן. אז החל ש. מ. לחרף ולגדף: ״אחד לאחד ניפצע וניהרג. האופיצרים המנוּולים שלנו אשמים בכל. בעצמם הם נשארים, מפּני שמקבלים משכורת הגונה, ואותנו הם מחזיקים לשם זה. בעצמם נזהרים מכל סכנה, ואותנו מכניסים לכל סכנה. בעצמם בורחים ואותנו מעכּבים. הנה הרופא ברח, הקפיטן רצה לברוח… ג-ן וט. רוצים… כששאל הקוֹלוֹנל את הקפיטן על הנסיעה לאלכסנדריה, הודיע הקפיטן, שהאנשים אינם רוצים לנסוע. והרי הוא יודע, שכולנו רוצים״… ש. מ. מפורסם בגסותו ובעזותו, חוץ מכל יתר מעלותיו. על כל פנים, על פי דיני-הצבא, צריך היה  לירות בו באותו רגע… למסור אותו עתה לדין, זאת אומרת, להרגו. החלטתי לעשות עצמי כלא-ידע.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s