כן העלו הצעירות – מסיבת השעמום, כנראה – את השאלה הנצחית, הישנה-חדשה, בדבר האשה בקבוּצה

14 בינואר שנת 1920.

שקט. עבדנו הרחק בשדה. אין ערבי בכל הסביבה, כאילו ברחו כולם, או התחבאו. ההשערה האחרונה קרובה לאמת. שנים מחברינו, אחד מתל-חי ואחד מכפר-גלעדי, נסעו לצידון לפגישה עם ק-סקי, שהזמינם לכך. נתנו להם הוראות להשתדל להשיג את האמצעים הדרוּשים להגנת שתי הנקודות.

מסיבת השקט התחילו מדברים על הצורך להחליש את השמירה. הציעו להפחית את מספר האנשים השומרים יום-יום. כן העלו הצעירות – מסיבת השעמום, כנראה – את השאלה הנצחית, הישנה-חדשה, בדבר האשה בקבוּצה.

– מדוע נעבוד רק בבית? גם אנחנו רוצות לעבוד בשדה יחד עם הכל…

והתלוֹננוּיוֹת והתאוֹננוּיוֹת שפעו ונשפכו בלי סוף. נדמה להן, לצעירות, שקמים לקפח אותן בזכויותיהן ולשלול מהן את חופשתן, כביכול. כל מלה שיצאה מפי בחור היתה חשוּדה בעיניהן והולידה התנגדות. כך התוַכּחו ארוכות, בלצון ובכוֹבד-ראש, בצחוק וברוגז, ואחרי הכל נשארה השאלה במקומה עומדת. הצעירות לא שבעו רצון, כאילו נעלבו. ולעצם הדבר, הרי השאלה פשוטה היא, טכנית, תלוּיה בצורת המשק. אין בקבוצות מתנגדים לפתרון השאלה בצורה נותנת סיפוק לצעירות. גם הבחורים, לא פחות מן הבחורות, שואפים לפתרון-השאלה, כי פתרון זה יביא, סוף-סוף, לכך, שבכל קבוצה יהיה מספר-הגברים שוה למספר-הנשים, זאת אומרת, תבוא אפשרות של חיי-משפחה נוֹרמליים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s