ואף על פי כן, אם נתרומם על המגוּנה שברגע, נוכל לראות גם דבר-מה אחר, משמח.

27.6. ארבע בצהרים.

האנשים עובדים. עומדת לבוא אלינו ועדה סַניטרית, ומפני זה אנו עסוקים בניקוי כללי. אנו, האופיצרים, מצוים ומסדרים, הסרג׳נטים ממלאים תפקיד של ״משגיחים״ ארץ-ישראליים. תפקידים נאים לנו! תפקידים, שכל ימי חיי מאסתי בהם והתנגדתי להם! תפקידים של בטלנים ונוֹגשֹים, המקבלים את המנה הכי יפה והחלק הכי-גדול מפירות-העבודה… אלא שבלכתי לגדוד ידעתי, כי יוּטל עלי למלא גם תפקיד זה, ובכל זאת הלכתי, יען שהיה דבר-מה אחר, חיוּבי, גדול מן הצד השלילי הזה. הרבה מאותו החיוב התנדף והיה כלא-היה, אבל גם הרבה עוד נשאר, לדעתי. חברי-לאוהל אינם בדעה אחת אתי. הם מצהירים, שמתקוותינו והצעותינו לא נשאר כלום. ושגור בפיהם: "גדוד של מתנדבים אידיאליסטים נהפך והיה לגדוד של עובדים מאוֹנס… לאלה אבד האידיאליזם, ואצל אלה לא היה מעולם… האנשים מוּכים… ערך האופיצרים היהודים דומה לאפס… במקום ארץ-ישראל הובילו לדרדנלים… אין כל רעיון, אין כל ערך לגדוד בחיי-היהודים… הכי-טוב היה – לפזר… כל אחד מאתנו היה שב עתה לאלכסנדריה ברצון, בלי כל בושה״… מובן, שלדעתי אין הדבר כן! אמנם, מרובה המגוּנה בגדוּד… הכאת האנשים, שאין אני יכול לזכור אותה בלי חרפה לוהטת וכאב… ועוד רבות… ואף על פי כן, אם נתרומם על המגוּנה שברגע, נוכל לראות גם דבר-מה אחר, משמח. ראשית, הוכח, שגדוד יהודי יכול להתקיים ולמלא את חובתו; שנית, הוכחשה האגדה על פחדנות-היהודים, בשעה שאינם מוקפים אחרים, אמיצים מהם… ברם, לא אוסיף לעשות סך-הכל. עוד מוקדם הדבר. את הסך-הכל נעשה אחר כך.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s