13.6 לונדון.
כל הגיגי בנסיעה הקרובה. לעתים הנני מתאר לי, שצוללת מטבעת את אניתי. אם יקרני מקרה זה, הנני רוצה למות מיתה יפה, מתוך שמחה, כראוּי ליהודי המת על ארץ-ישראל (הלא ענין-נסיעתי – ארץ-ישראל); אבל אולי אחלש ברגע האחרון ולבי יֵרך בי ואמות בפחדנות ובכיעוּר; לא כלביא, כי אם כאפרוח. אם כך יהיה – חרפה לי, לבן העם היהודי החפשי! איני רוצה במיתה בזוּיה כזו. – – – ואולם בודאי אעבור את הדרך בשלום, כי הכל כמעט עוברים אותה בשלום. – – –
אוֹסיה 