המסחר שוב התחיל לפרוח, ואני נלחם בו בכל תוקף

2.11. שש וחצי בבוקר.

(דברים שבין הישנים והחדשים; כרקטריסטיקות של החיילים והאופיצרים הצעירים).

…וכולם נגדי. הם אינם יכולים לסלוח לי על שקראתי לחדשים לבוא. הם אומרים, שלולא-הבאתי חדשים, היה הגדוד מתפזר והם היו חפשים… אין חיל, אין חוסן, אין עמידה; רק חורבות נשארו. אפס כאיש-צבא ישר לא אחפוץ ולא אוכל להוציא נשקי מידי. אעמוד עד הרגע האחרון על החרבות, למען לא יכני לבי ולא ייסרוני כליותי.

שעה אחת בצהרים.

היום, דומה, היום הראשון, שלא נשלח לבית-החולים אף איש אחד.

בבוקר היתה לי שיחה עם ר. הוא אמר, שהקולונל (וגם הוא) מתפלא מאד על שהיהודים הרוסים נכונים כל כך להלחם בתוּרכים, המתיחסים אליהם טוב, ביחס. אני ביארתי לו. אחר בך סיפר לי, שהקולונל שלח אתמול שאלה טלגרפית בדבר נסיעת הישנים. מחכים היום לתשובה. ובסוף הודיע, שהקולונל, יוכל היות, יסע ללונדון בדבר האיסוף החדש בקשר עם מכתבו של ז׳אבּוֹטינסקי.

11 שעות ושלשת רבעים בלילה. – – –

שבר אחת הפצצות עבר בין רגלי, שיבר את הארגז אשר עליו נשענתי ועף הלאה. כל הרואים התנפלו אלי: חשבו שנפצעתי. והנה לא. את השבר (בו חמש, שש ליטראות) לקחתי לי למזכרת.

המסחר שוב התחיל לפרוח, ואני נלחם בו בכל תוקף. מאחדים לקחתי את הסחורה, אחדים אסרתי ואחדים ענשתי באופנים אחרים.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s