הכל ראיתי בחיי: הורגים, שוחטים, אולם אין פושטים בגדים. במנהג ברברי כזה אני נתקל בפעם הראשונה

3 בינואר שנת 1920.

לועד-ההגנה באילת-השחר.

אנו סוברים, כי יומננו ימלא מקום מכתב. אם תמצאו לנחוץ, תוכלו לשלחו גם למערכת להדפיס את הדברים שיש בהם ענין ציבורי-כללי.

ביום הראשון לינואר אחה״צ, עוד לפני בואנו לשם, אירע בחַמָרה כמקרה הזה:

בשעה 2 אחה״צ הוחלט למַלט ולהעביר את הצעירות ואת האינוֶנטאר החי למתולה. העבירו. בחַמרה נשארו אך ששה חברים. – – – כעבור חצי שעה בערך התקרבו לחַמרה שני בדוּאים, אשר היו נדברים, כנראה, עם חבריהם שנסתתרו בוַדי, בעזרת סימנים מיוחדים. בראותם זאת, מיהרו החברים להחביא את רוביהם (8) מתחת לרצפה. בינתים נכנסו שני הבדוּאים לחמרה, הסירו מעל שני חברינו, שתלבשתם היתה נאה משל האחרים, את בגדיהם ונעליהם ויעלמו, ובלכתם אמרו, כי לעת ערב יחזרו עם יתר חבריהם וכי צריך להכין בשבילם ארוחת-ערב. אחר שנעלמו השודדים הוציאו ששת החברים את הרובים ממקום-סתרם (7 במספר, אחד בשאר) וילכו למתוּלה. לפנות ערב באתי, אני, טרומפלדור, עם הח׳ ד. ובלוית עוד שלשה חברים. מה שבא אחרי כן – הרי ידוע לכם[1].


[1] כשהגיעו לחַמרה והחלו מאספים אי-אלו חפצים, לא הרגישו, שהקיפום בדואים מזוינים במספר לא-קטן ודרשו מהם לפשוט את בגדיהם ולמסור להם את נשקם. טרומפלדור, שהיה מזוּין במוזר, אמר קודם להתנגד להם, אך בראותו שלשוא הדבר, זרק את אקדוחו הצדה. השודדים התקרבו והפשיטום. ערומים וחגורי-שק שבו לתל-חי. המקרה הזה עשה רושם רע על ט.: ״הכל ראיתי בחיי: הורגים, שוחטים, אולם אין פושטים בגדים. במנהג ברברי כזה אני נתקל בפעם הראשונה. עוד טוב שהצלחתי להציל את המוֹזר״… – המ'.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s