אין שחר לצמאון-הנקמה הזה, כמו שאין שחר למלחמה בכלל ולעוד דברים רבים; אבל בראותך את חבריך הזבים דם, ידך נמשכת מאליה לרובה…

14.5. […]

תשע וחצי ש. בבוקר.

מקום המחנה החדש שלנו מסוכן מן הקודם. זה עתה קיבלנו מן האויב מטר כדורים מתפוצצים. נפצעו: א) פרנק א., קורפורל; פצע קשה בבטן, קשה להאמין שיחיה (אשה וששה ילדים בגבּרי); ב) א., מן הרוטה השניה; פצע קל, כמדומה, בצד; ג) ברוך מ., מן הרוטה השניה; פצע קל בסנטר (אשה וילדים בוַרדיאן); ד) אבולעפיה, סרג׳נט, לבלר; פצע קל בכף-היד. מלבד זאת נפצעו כעשר פרדות; אחת מתה כבר… המלחמה מלחמה היא. רק מעליב, שאין יכולת להנקם, שאין יכולת להכות אותם כמכה אשר הם מכים אותנו… אין שחר לצמאון-הנקמה הזה, כמו שאין שחר למלחמה בכלל ולעוד דברים רבים; אבל בראותך את חבריך הזבים דם, ידך נמשכת מאליה לרובה… הנה הם (הכדורים) הומים ונוהמים ונופלים מטה, בהמטירם על הכל רסיסי-עופרת… הנה נפל עוד אחד בתוך המון הפרדות, הסוסים והאנשים… ארוצה ואראה… האנשים, רואה אני, לא נפצעו, רק הפרדות…


[1] אחד האופיצרים האנגלים שבגדוד – המתרגם.

[2] ״אותו טאראס בוּלבה…״ – דמות ידועה בספרוּת הרוּסית, לפי סיפורו של נ. גוגול בשם זה.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s